תניא אגרת הקודש - סימן ג' - זורע צדקות מצמיח ישועות

באגרת קודש ג׳ של ספר התניא, אדמו״ר הזקן מכניס אותנו לסודות מפנימיות התורה בהקשר למצוות הצדקה.

הוא דורש את הפסוק מספר ישעיה שנאמר אודות הקב״ה: ״ וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁו״(ישעיהו נ״ט יז)

ומביא את דרשת חז״ל שאמרו שכפי שהשריון מורכב מקליפה ועוד קליפה שיחד מצטרפות להיות שריון גדול, כך הצדקה - כל פרוטה ופרוטה שניתנת מצטרפת לחשבון גדול.

בעל התניא ממשיך ומבאר שהשריון עצמו בנוי תמיד מקשקשים על גבי נקבים. הנקבים כפי הנראה מאפשרים תנועה ואוורור ללובש השריון, ואילו הקשקשים מגנים עליו מפני חדירת חצי האויב.

וכך גם במעשה הצדקה.

הצדקה כידוע היא המצווה הגדולה מכל המצוות, וכלל רוחני הוא שמצוות התורה שאדם מקיים הן לבוש לנשמה שלו בעולם הבא. זה נקרא בשפת הקבלה: ״חלוקא דרבנן״ - המצוות שאנו מקיימים כאן תאפשרנה לנו לקלוט ולקבל את גילוי זיו השכינה בגן העדן של העולם הבא.

ספר התניא מסביר לנו שהמצוות המעשיות, ובראשן מצוות הצדקה, מושכות ״אור מקיף״, שנקרא גם אור ״סובב כל עלמין״. זהו אור אלוקי אינסופי גבוה מאוד ובלתי ניתן להשגה אנושית. ואולם, היות המצוות הן רצונו ממש של הקב״ה כפי שמובאות בתורה שהיא אחד ממש עם הקב״ה עצמו כפי שכתוב בספר הזוהר ״אורייתא (התורה) וקודשא בריך הוא (הקב״ה ) חד הם (אחד הם)״ , כאשר מקיימים את המצוות המעשיות מתאחדים איתו ממש. בניגוד ללימוד תורה שמושך ״אור פנימי״ והוא כמו לחם לנשמה, הוא מזין את הנשמה בפנימיותה והלומד מקבל הארה מהשכינה שלומדת איתו, המצוות מאוחדות עם הקב״ה ורצונו ממש ולא רק הארה מאורו. קוראים לזה ״יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה״ ייחוד של הקב״ה עם שכינתו, של אבינו שבשמיים שמאיר את אור האינסוף עם הנשמה שלנו, שהיא ביטוי לשכינה. זהו חיבור של עליונים ותחתונים, כמו זיווג מעלה ומטה וביטול כל המחיצות, כל ההפרדות - להיות אחד.

אדמו״ר הזקן נותן לנו הצצה לאופן שבו כל זה קורה על פי תורת הקבלה. הוא מסביר שהאור המקיף הסובב כל עלמין, אור אינסוף הגבוה מתלבש ומאיר בתוך עשר הספירות של עץ החיים. עשר הספירות עצמן משתלשלות ממדרגה למדרגה, מהספירה הכי גבוהה בעולם האצילות שהוא העולם הכי עליון ובהדרגה דרך כל ספירות עולם האצילות - מחוכמה למלכות- עד לספירה העליונה בעולם הבריאה וממנה ישנה השתלשלות הלאה במהלך ירידת העולמות ועל פי סדר הספירות כפי שמפורט בספר ״עץ חיים״ בתורת הצמצום של האר״י הקדוש. אורן של ספירות עץ החיים נקרא ״אור פנימי״ כי זהו אור המלובש בתוך כלי. הספירות עצמן הן כלים לאור המלובש בתוכן. בסוף, האור הזה מגיע ונעשה לבוש לנפש- רוח - נשמה של האדם כפי שראינו בעניין ״חלוקא דרבנן״.

בעצם באופן מעשי, הפעולה הקטנה (והרצוי שתהיה יומיומית) של שלשול כמה פרוטות לקופת צדקה שנראית לנו כל כך ״קטנה״ ו״זניחה״, כי ״מה כבר ישנו הכמה שקלים הללו לכאורה?״ היא בפנימיותה פעולה גדולה ועצומה שמניעה תהליכים רוחניים אלוקיים שממשיכים אורות לעולמות התחתונים.

אבל נשאלת השאלה: ״איך זה יכול להיות שקורים כאלה תהליכים אלוקיים ואנחנו כלל לא מרגישים?!״

אדמו״ר הזקן מסביר שהיות שאנחנו חיים בעולם גשמי וגבולי, העולם הכי תחתון, עולם העשיה, שהחושך בו גדול וגובר על האור, עולם שנאמר עליו בפנימיות התורה שמקצתו טוב ורובו רע (ואת זה אנחנו מרגישים נפלא…) אנחנו לא יכולים כאן ״להרגיש״ ולהיות מוארים ישירות מאור אינסוף ברוך הוא כפי שאנחנו כאן נמצאים, בעולמות התחתונים. את כל האור שלנו אנחנו מקבלים דרך 10 הספירות שאמנם הן מאוד גבוהות ורוחניות עבורנו, אך ביחס לאור אינסוף האלוקי הן פשוט ״כלים״, הן מצמצמות את אורו ומאפשרות לו להגיע דרכן באופן של צמצום למקומות החשוכים.

ולכן, דרך עשר הספירות אנחנו כן יכולים כבר בעולם הזה ליהנות מהפירות של המצוות. זה לא שכר המצוות, זה הפירות או ה״תשואה״, בשפה הגשמית אפשר להמשיל זאת ל״רווח״, כמו שאדם מכניס לבנק סכום כסף כלשהו והסכום הזה צובר ריבית שנתית מעבר לסכום הקרן הבסיסי שהוכנס. את ה״ריבית״ אנחנו כבר מרגישים בעולם הזה, אך את סכום הקרן נרגיש בעולם הבא. כל זה רק לצורך הדוגמא וההבנה ואל לנו לקיים מצוות לשם קבלת רווח, שכר, ריבית או קרן, כי אז אין זו עבודה מאהבה. באהבה אמיתית לא עושים חישובים של רווח/תועלת והפסד אלא פשוט אוהבים, בלי רצון לקבל דבר בתמורה. האגו הוא הרוצח השקט של כל קשר אמיתי של אהבה.

אך הדוגמא מובאת כדי שנוכל להציץ לרגע דרך הכלים התודעתיים והמוגבלים שלנו, בתהליכים העמוקים והעליונים שאותם אין אנו כלל יכולים להבין.

בהמשך ביאור משל השריון והנקבים הנ״ל, אדמו״ר הזקן מסביר שבלבוש של עשר הספירות שמקיף אותן יש נקבים שמהם יכול להיכנס אור אינסוף. אותו אור שנכנס לנקבים שבלבוש של הספירות נכנס ודרכן משפיע אור עד לעולמות התחתונים הנמוכים שלנו. זה כמו ״פירצה" בחוק שמאפשרת באופן מסויים לאור אלוקי גבוה מאוד להגיע עד לכאן. כשהאור הזה עובר דרך ספירת החסד הוא משפיע לאדם אורך ימים בעולם הזה הגשמי. כשהאור הזה עובר דרך ספירת הגבורה הוא משפיע לאדם עושר וכבוד בעולם הזה. שהרי כסף נקרא גם ״דמים״, ולכן למעשה הרבה כסף וכבוד זה הרבה גבורה- דינים.

כשהאור הזה עובר דרך ספירת התפארת הוא משפיע לאדם הוד והדר וחדוה.

לומדים בתורתנו הקדושה שדרך האמת, הדרך של יעקב אבינו - ספירת התפארת, היא תמיד באמצע. ״איזו דרך ישרה שיעבור בה האדם- תפארת היא… ״(פרקי אבות). דרך האמצע היא הדרך הנכונה, הבריאה, המאוזנת, שיש בה יופי והדר וקצת מכל דבר. ושום דבר לא בהגזמה ויש בה נחת ורגיעה.

לכן, כשאדם זכה שיגיעו אליו דרך ספירת הגבורה הרבה עושר וכבוד כדאי לו לאזן את אותה המידה על ידי מעשה חסד של צדקה כדי לזכות ללכת בדרך ישרה, כדי להשלים את כוונת הבריאה.

המשלנו את חדירת האור האלוקי דרך הנקבים ל״פירצה״ וכידוע בשפת העם: ״פירצה קוראת לגנב״. בשפת החסידות והקבלה ה״גנבים״ נקראים ״החיצוניים״. אלו הם כוחות רוחניים מהצד ״האחר״ של הקדושה, כלומר מצד הטומאה. אין להם חיוּת משל עצמם אז הם רוצים לינוק אותה מאחרים (כמו גנבים) הם בעיקר מחפשים מקורות קדושים (״זהב ותכשיטים״). כפי שראינו במשל השריון - על הנקבים בו יש קשקשים ששומרים מכניסה של חץ בנקבים. בנמשל, הנקבים שיצרו מעשי הצדקה וגמילות החסדים שלנו בלבוש של 10 הספירות, גם הם עלולים להיות מקור יניקה לכוחות חיצוניים, ולכן גם הם זקוקים להגנה כמו נקבי השריון במשל. ההגנה הזו מגיעה בדרך של האור המקיף שחוזר וסותם את הנקבים למנוע את אותה יניקת חיצוניים.

אם כך, ישנו אור מסויים שבכל מקרה מגיע בדרך קבע לעולם דרך הספירות כי כל הבריאה בנויה באמצעותן, ואולם כאשר אנו מקיימים מצוות כאן ובפרט את מצוות הצדקה הגדולה מכולן, ובכך יוצרים ייחוד של הקב״ה עם השכינה, אנחנו מושכים דרך אותם ״נקבים״ אור יותר נעלה וגבוה. כמו שאמרה לומדת תניא קבועה: ״שהקב״ה מציץ מהחרכים״. לפי עניות דעתי אדמו״ר הזקן היה מוכן להתאים את המשל לאותה המשלה נפלאה הלקוחה בהשראה משיר השירים: ״ דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים.״. אלו הן ההארות הרגעיות, הקסם הזה שקורה כשפתאום לשבריר של שניה אנחנו חשות ממש על בשרנו את השראת השכינה, את אדמו״ר הזקן המלווה אותנו בלימודינו בלי להזדקק לאף רב, או כל אחת בחייה, כשהיא חשה את אהבת ה׳ אליה, שמתוך החושך שלה הוא פתאום מגיע ומראה לה שהוא איתה גם כשהיא לא רואה ולא מרגישה, שלעתים הוא מציץ מן הסדקים ומאיר בה את האמונה שנשארת בה גם כשהוא שוב נעלם ממנה.

ואם נקשר זאת מעט לפרשת השבוע: ״ויחי״.

כתוב לנו בפרשה שיעקב אבינו חי במצריים 17 שנה ומסביר ״בעל הטורים״ שאלה היו השנים הכי טובות בחייו. שאל האדמו״ר השלישי של חב״ד בילדותו: כיצד זה שהחיים הכי טובים של יעקב אבינו בחיר האבות יהיו דווקא במצריים שנחשבת למקום כל כך טמא, בחינת ״ערוות הארץ?״ ומסביר הרבי מליובאוויטש שהשם ״יעקב״ בנוי מ י- עקב. האות י׳ היא הנשמה כפי שהיא בעולמות העליונים, טהורה וזכה, אות י׳ היא ספירת החוכמה העליונה בעץ החיים, ואילו ה״עקב״ הוא סוף הרגל, והוא מצביע על ירידת הנשמה (י) לעולמות התחתונים עד העקב- ספירת המלכות התחתונה בעולם הכי תחתון. מסביר הרבי שדווקא הירידה של הנשמה הכי למטה היא זאת שבסוף מביאה ל״יחי״. הוא אומר שעיקר קבלת שכר המצוות הוא לא בעולם הזה כפי שהוא כיום וגם לא בעולם הבא (שבו יש רק זיו והארה) אלא בעולם התחיה בזמן הגאולה האמיתית והשלמה ותחיית המתים כאשר תהיינה הנשמות בתוך גופים. כלומר, עצם האור העליון שלמדנו עליו שנמשך מתוך מעשי המצוות יתגלה לעתיד לבוא בעולם הזה דווקא בגילוי עצמות אור ה׳ בעולם שיהיה מוכן ומסוגל לקבל אותו. על פי זה מבינים שהחיים האמיתיים של יעקב הוא ירידת הנשמה למטה, לעולם הזה החשוך, כדי לעסוק בו בתורה ומצוות כי על ידי זה נמשך גילוי העצמות. עצם אור אינסוף ממש כפי שיהיה גלוי לכולנו בזמן תחיית המתים.

שנהיה ראויים, ושכל אלפי האנשים שמתו על קידוש השם בחמישה עשר חודשים האחרונים מאז ה 7/10/2023 יחזרו לחיים.

ושיחזרו במהרה לחיים טובים כל השבויים.

התמונה הזו צולמה על ידי ב 2/10/2023 בחוף הבונים בשקיעה הכי עוצמתית שראיתי מעודי.

תמר, טבת תשפ"ה